ספרו של ג'וזף קמפבל, "הגיבור בעל אלף הפנים", שינה מאז פרסומו את הדרך שבה אנחנו חושבים על סיפורים. החוקר השווה בין מיתוסים, מצא בהם מאפיינים אוניברסליים, וקרא לתבנית שמצא "מסע הגיבור". יוצרים רבים אימצו את מסקנותיו של קמפבל, והגיבו בכתיבת יצירות מכוננות כמו "מלחמת הכוכבים" ו"הארי פוטר". או כך לפחות נהוג לחשוב. בהרצאה אטען שהעבודה המחקרית של קמפבל הייתה מרושלת ומוטה, שהשפעתו על יוצרים הייתה שולית, וחמור מכך: שהאימוץ המודע של התבנית אף מגביל את היצירה הפנטסטית במיצוי הפוטנציאל הטמון בה.
על המרצה: עוסק בהיסטוריה, תרבות, משחק ודמיון, כותב פרוזה, מנחה משחקי תפקידים לילדים וחבר ב"שעטנז".