לאורך שנים, ביצירות מדע בדיוני רובוטים היו, יותר מהכול, דרך לדון באנושיות. דאטה ופינוקיו רצו להיות בני אדם וניסו להבין מה זה אומר להיות אנושי; הדאלק והטרמינייטור הפחידו אותנו מכיוון שהם ההפך המוחלט מהאדם; הסיילונים והרפליקנטים שאלו: "מה מותר האדם מן המכונה?". אבל בשנים האחרונות צומחים רובוטים מסוג חדש, כאלה שמפסיקים להתנצל על היותם מלאכותיים. מבינות הספינה של בקי צ'יימברס ואן לאקי עד מרדרבוט של מרתה ולס, יוצרים רבים שואלים: מה בינות מלאכותיות רוצות – למען עצמן? בלי קשר לאנושות? ואני שואלת: מה זה אומר על החברה שלנו היום?
בהרצאה תהיה התייחסות לגזענות.
על המרצה: מנהלת דיגיטל ביום, חובבת מדע בדיוני ופנטזיה ביום-יום, משלבת ביניהם כל יום-יומיים.